איך מרגיעים את הילדים בזמן אזעקה?

שוב אזעקה, שוב הרס ופצועים, הדיווחים מהשטח, המראות הקשים בחדשות, תמונת גושי הבטון על
מיטת התינוק בחדר השינה…
זה הרי יכול לקרות גם לנו. הטילים עיוורים ואין אפשרות לדעת איפה תהייה הנפילה הבאה ואם כיפת
הברזל תצליח ליירט אותה.
המחשבות מעוררות פחד ותחושת חוסר אונים וחוסר ודאות אצלנו ההורים, וקל וחומר אצל הילדים,
שחשופים למידע חלקי והדמיון שלהם עובד שעות נוספות.
איך עוברים תקופות קשות מעין אלה? איך נשארים רגועים ומצליחים לשמור על תחושת ביטחון
ויציבות אצל הילדים?
הנה כמה טיפים להתמודדות:

מי מנהל את הבית בשעת חירום?

הידיעה שיש מבוגר אחראי, בטוח בעצמו, שיודע מה לעשות, חשובה לתחושת הרוגע של הילדים.
כמעט אצל כל זוג הורים, אחד ההורים רגוע יותר מהשני ורצוי שהוא זה שיוביל את הבית בשעת
אזעקה: יעיר את הילדים במקרה הצורך, ייקח אותם לממ"ד או למקלט, בזריזות אך ברוגע, וישהה
לצדם – רגוע, קשוב ומכיל, עד שניתן לשוב לשגרה.
חלוקת תפקידים ברורה ומוכנות לפי ההנחיות, תתרום לתחושת הביטחון של כל בני הבית ותסייע
להם להתמודד טוב יותר עם הרגשות המורכבים שמתעוררים בזמן אמת.
יחד עם זאת, חשוב לזכור שגם אנחנו לא מושלמים ולא תמיד יכולים לשלוט על רגשותינו לחלוטין.
אם אחד ההורים מגלה סימנים של חרדה – חוסר מנוחה, עצבנות או בכי, חשוב להתייחס לכך כאל
תגובה טבעית למצבי קיצון ולשתף את הילדים ברגשות ובפחדים – ממה שיקל עליהם לשוחח על
רגשותיהם.

מה מרגיע אותנו? מה מרגיע את הילדים שלנו?

בתקופות של מתח אנו נוטים להיעזר במה שמרגיע אותנו.
לנו ההורים יש את האמצעים שלנו להרגעה עצמית: כוס תה חם, מוזיקה נעימה, סיפורים מצחיקים,
שיחה עם חברים קרובים, או לחילופין הקשבה בלתי פוסקת לזרם החדשות, שנותנת לנו אשליית
שליטה כלשהי במהלך העניינים.
גם לילדים שלנו יש אמצעי הרגעה משלהם ואם הם חווים קושי להירגע, עלינו לעזור להם לזהות
אותם: לקחת חפץ מהבית לבית הספר, להקשיב לשיר מוכר, להתחבק…
אחד הדברים שהכי מרגיעים ילדים (וגם מבוגרים) הוא התנהלות שגרתית: יציאה יומיומית למסגרות
(בהתאם להנחיות פיקוד העורף), אכילה ושינה בשעות הרגילות ושמירה על הטקסים הקבועים.
מודעות ליכולת שלנו להרגיע את עצמנו חשובה מאוד לתחושת המוגנות לא רק בשעת חירום.

לתת לגיטימציה לפחד

חשוב לעזור לילדים לגלות מה מרגיע אותם, אך חשוב לא פחות להתייחס לפחדים ולרגשות
המורכבים העולים בתקופה של אזעקות.
כשהילד שלנו מפחד חשוב לא להסיח את דעתו עם שירים עליזים ובובות פרווה או להשתמש
בביטויים מקטינים כמו: "אין ממה לפחד" או "לנו לא יקרה שום דבר".
יש ממה לפחד וחשוב שניתן לגיטימציה לפחד, נשוחח על כל רגש שעולה ונכיל אותו ללא ביקורת
ושיפוטיות.

לשוחח על המצב

במקרים רבים ילדים מפחדים מהמצב כי הוא אינו ברור להם, לכן חשוב להנגיש להם את המידע הרב
שמציף אותנו בתקופות כאלה, ולהראות להם גם את הצדדים החיוביים והמוגנים במציאות שנוצרה.
כדאי לספר להם על יכולותיה של כיפת הברזל, שמיירטת את רוב הטילים שמשגרים עלינו מעזה,
לומר שאמנם עזה היא שטח אויב, אבל אנחנו מוקפים באנשים שאוהבים אותנו ורוצים בטובתנו
ולהסביר את משמעותו של המרחב המוגן.
יחד עם זאת, חשיפה רצופה לחדשות, עלולה להעלות את מדד החרדה אצל ילדים, לכן חשוב להיות
בבקרה מתמדת על כמות וסוג המידע שהילדים שלנו נחשפים אליו.

להפעיל את הדמיון החיובי

כשאנחנו רוצים לעשות משהו שחורג מאזור הנוחות שלנו – לעלות על הבמה, ליצור קשר חדש,
להחליף מקום עבודה, ואנחנו מדמיינים איך הכול משתבש, איך לא נצליח, איך נזכה לתגובות
ביקורתיות – לא נעשה את מה שאנחנו כל כך רוצים לעשות
כי הדמיון גובר על הרצון.
ברגעים של פחד ומצוקה הדמיון השלילי שלנו מתחיל לפעול, ויש לו כוח עצום.
כשיש אזעקה, גם הילדים שלנו מדמיינים מה עלול לקרות,
חשוב לדבר איתם על כוחו של הדמיון, ללכת איתם למקומות האפלים והמפחידים שהדמיון לוקח
אליהם ולשאול שאלות שיעוררו את כוחו החיובי של הדמיון –
מה יעזור לכם? באיזה כוח תוכלו להשתמש? מי יעמוד לצדכם?
כדי להפעיל את הדמיון החיובי, רצוי לסייע לילדים לתרגל אותו:
לעצום עיניים ולדמיין מישהו שאוהבים, מישהו שנותן תחושת ביטחון. לדמיין את החיבוק, את המגע
ואת הריח שלו ולדמיין שיחה מרגיעה איתו.
תרגול קבוע של הדמיון החיובי יעזור לזמן אותו גם ברגעים של מצוקה.

להיות זמינים

בתקופה של אזעקות – טבעי שהילדים שלנו יחפשו את מה שיוצר תחושת ודאות.
גם אנחנו המבוגרים לא אוהבים לחיות בתחושה של ספקות מתמידים.
כשילד שואל אותנו איפה נהיה במהלך היום, לא נתייחס לשאלה הזו בזלזול,
אלא נבין שחשוב לו להבין ולדעת איפה אנחנו, מה התכניות שלנו ועד כמה אנחנו זמינים לו בשעת
חירום.
מעבר לזמינות הפיזית, חשוב שנהיה זמינים גם נפשית ורגשית –
נהיה סובלניים וסבלניים לנסיגה קלה בהתפתחות, להתנהגות ילדותית ולשאלות חוזרות ונשנות,
זו תגובה טבעית לשגרה מעורערת ולמצבים מבלבלים ומפחידים.

לצערנו, המדינה שלנו ידעה ויודעת הרבה תקופות שמאיימות על שלוות נפשנו.
כהורים וכילדים אין ביכולתנו למנוע את האזעקה הבאה, אך יש בכוחנו לטפח ולחזק את החוסן
המשפחתי והאישי, ולתרגל כלים לרוגע, לחשיבה חיובית ולתחושת ביטחון וודאות, כדי להתמודד עם
הבלתי נמנע באופן הטוב ביותר.