איך בונים תקשורת זוגית שמחזקת את הקשר

יש רגעים בזוגיות שבהם שני אנשים יושבים בחדר אחד ומרגישים שהם בכלל לא מדברים באותה שפה.
הוא חושב שהסביר בבירור. היא חושבת שהוא לא מקשיב. הוא בטוח שהיא מגזימה. היא בטוחה שהוא מזלזל. ואז מגיע הריב הישן, זה שכבר היה עשרות פעמים, שניהם כבר יודעים את השורות בעל-פה אבל יש תחושה שהסצינה הזו בלתי נמנעת. 

אם התמונה הזאת מוכרת לכם, אתם לא לבד. קשיי תקשורת הם אחד הנושאים הנפוצים ביותר שמביאים זוגות לפנות לסיוע מקצועי, ואחד האתגרים שכל הזוגות פוגשים בשלב כלשהו של חייהם המשותפים. הבשורה הטובה היא שתקשורת היא מיומנות, ומיומנויות אפשר ללמוד.

מה זה בכלל להקשיב לבן או בת הזוג?

כשמישהו שואל "למה אתם לא מקשיבים אחד לשנייה", רובנו מגיבים בתחושת תמיהה. "ברור שאני מקשיב. אני שומע כל מילה שהיא אומרת, אני אפילו יכול לחזור על מה שהיא אמרה עכשיו" אבל שמיעה והקשבה הן שתי פעולות שונות לגמרי.

שמיעה היא פיזיולוגית. הגלים האקוסטיים מגיעים לאוזן, והמוח מפענח אותם למילים. הקשבה היא הרבה יותר מורכבת. היא מחייבת נוכחות מלאה, יכולת להכיל את מה שהאחר מביא, ורצון לשהות בתחושה שלו בלי לברוח ממנה לפני שסיים לדבר.

אחד החסמים הגדולים להקשבה אמיתית הוא מה שקורה בתוכנו עוד לפני שבן הזוג סיים את המשפט: כבר החלטנו מה הוא חושב, למה הוא מתנהג כך, ולמה הוא "באמת" מתכוון. אנחנו מגיבים לא למה שנאמר אלא לפרשנות שלנו, ומכאן הדברים נסחפים לריבים. כי אם הכל צפוי מראש, גם הריב הוא חלק מהתוכנית. 

דבר נוסף שמפריע להקשבה הוא שרובנו, בזמן שבן הזוג מדבר, כבר מנסחים בראש את התשובה שלנו. אנחנו מחכים לתור שלנו, לא באמת קולטים את מה שנאמר. הקשבה אמיתית היא זאת שמגיעה לפני הדיבור, ולא מתרחשת במקביל אליו.

למה הריבים חוזרים על עצמם?

חוקרי הזוגיות מצביעים על כך שדפוסי תקשורת הרסניים לא נוצרים ביום אחד, והם גם לא נעלמים מעצמם. ביקורת שחוזרת שוב ושוב, התגוננות שהופכת לאוטומטית, סגירות רגשית שמתעמקת עם הזמן, כל אלה הם דפוסים שמתרסקים זה בזה ויוצרים את תחושת ה"שוב אנחנו כאן".

אבל מלבד הדפוסים הגלויים, ריבים חוזרים גם מסיבה עמוקה יותר: פרשנויות שגויות שהפכו לאמת ניצחת. כל אחד מאיתנו מגיע לזוגיות עם עדשות שדרכן הוא קורא את המציאות. עדשות שנוצרו בשנות הילדות, במשפחת המקור, בניסיון החיים שצברנו. כשבן הזוג מאחר ולא מודיע, אחת תחשוב:"הוא לא מתחשב", בעוד השנייה תחשוב:"כנראה קרה לו משהו." אותה התנהגות, שתי פרשנויות שונות, שני כיווני תגובה שונים לגמרי.

הבעיה היא שרובנו לא מודעים לכך שאנחנו מפרשים. אנחנו בטוחים שאנחנו רואים את המציאות כמו שהיא. ולכן אנחנו מגיבים לסיפור שיצרנו, לא למצב האמיתי. הריב שחוזר שוב ושוב הוא לרוב לא על כלים שלא נשטפו או על אחור לאירוע. הוא על הסיפור שכל אחד מספר לעצמו על האחר, ועל הצורך שמתחתיו שעדיין לא קיבל מענה.

מהו שיח מקרב ולמה הוא חשוב?

שיח מקרב הוא לא דרך לדבר "יפה" או "מנומס". הוא דרך לדבר בצורה שמאפשרת לצד השני לשמוע אותנו, במקום להתגונן מפנינו.

ההבדל בין שיח שמרחיק לבין שיח שמקרב מתחיל בנקודת המוצא. שיח שמרחיק שואל "מה האחר עשה לי ולמה הוא אשם בכך שאני מרגיש/ה ככה." שיח מקרב שואל "מה אני צריך/ה מהאחר, ואיך אני יכול/ה לבטא את זה בצורה שתאפשר לנו לפתור את זה ביחד."

כשמדברים מתוך הצורך שלנו, ולא מתוך תיאור מה האחר עשה לנו, נפתחת אפשרות שונה לחלוטין.
בן הזוג לא נדרש להגן על עצמו, ולכן הוא יכול פשוט לשמוע. וכשאדם שומע בלי להתגונן, הוא יכול להגיב מתוך רצון אמיתי לעזור ולא מתוך לחץ להצדיק את עצמו.

זה לא אומר שלא מביעים כעס, תסכול או אכזבה. אלה הם רגשות לגיטימיים שיש לתת להם מקום. אבל יש הבדל בין לומר "אתה מזלזל בי" לבין לומר "אני מרגיש/ה לא חשוב/ה כשאנחנו לא מוצאים זמן לשיחה." המשפט הראשון מפנה את האצבע. השני מזמין לחיבור.

הטעויות הנפוצות שפוגעות בתקשורת זוגית

המלכודת הראשונה היא לבלבל בין להבין לבין להסכים. זוגות רבים נמנעים מלהקשיב לאחר בפתיחות כי הם חוששים שהקשבה פירושה הסכמה. אפשר להבין לגמרי את עמדתו של בן הזוג, לראות איך הגיע אליה ומה מניע אותה, מבלי לוותר על עמדה שלנו. הקשבה היא לא כניעה. היא כלי לחיבור.

המלכודת השנייה היא הדיון בתזמון הלא נכון. כשמישהו מגיע הביתה עייף, טרוד, או ממוקד במשהו אחר, זהו לא הזמן לשיחת עומק על מה שמפריע לנו בזוגיות. לא מפני שהנושא לא חשוב, אלא כי המוח לא יהיה זמין לשיחה כזאת ברגע כזה. לשאול "מתי נוח לך שנדבר על משהו חשוב?" היא לא חולשה, זו חוכמה.

המלכודת השלישית היא הנחת הנחות כאילו היו עובדות. "הוא יודע שאני כועסת, הוא סתם מתעלם" הוא סיפור שאנחנו מספרים לעצמנו, לא בהכרח מה שקורה בפועל. בן הזוג אינו קורא מחשבות, ולעיתים קרובות הוא פשוט לא יודע. לשאול "מה קרה?" לפני שמניחים שאנחנו יודעים יכול לשנות את כל מהלך השיחה.

המלכודת הרביעית היא ערבוב בין ביקורת לבין ביטוי צורך. ביקורת תוקפת את האדם. ביטוי צורך מדבר על מה שחסר לנו. ההבדל בין "אתה תמיד…" לבין "אני צריך/ה…" הוא קטן לכאורה, אבל הוא מכתיב את כל הכיוון שאליו הולכת השיחה.

המלכודת החמישית היא הציפייה ששינוי יגיע רק מהצד השני. תקשורת זוגית היא מערכת. כשאחד משני בני הזוג משנה את הדרך שבה הוא מדבר ומקשיב, כל המערכת מתחילה לזוז. לא מפני שמישהו "ניצח" בוויכוח, אלא כי שינוי אחד פותח מרחב לשינוי אחר.

מתי לפנות לייעוץ זוגי?

יש נטייה לחשוב שייעוץ זוגי הוא מקום שאליו פונים כשהזוגיות בשפל עמוק, כצעד אחרון לפני פרידה.
למחשבה הזו יש בסיס במציאות. למעשה, לפי מחקרים בתחום, רוב הזוגות שמגיעים לייעוץ זוגי, חשו בהתדרדרות של יחסיהם כ-6 שנים קודם לכן. אך בפועל, זוגות שפונים לסיוע מקצועי בשלב מוקדם יותר מצליחים מהר וטוב יותר לייצר שינוי אמיתי, כי הדפוסים עדיין גמישים ולא מוצקים.

יש כמה סימנים שמצביעים על כך שסיוע מקצועי יהיה רלוונטי: כשאותם נושאים חוזרים שוב ושוב ואי אפשר להגיע לשום פתרון; כשהתקשורת הפכה שטחית ורשמית, או שאחד הצדדים נסגר; כשיש אירוע שפגע באמון וקשה להניחו מאחור; כשפערים בין בני הזוג נראים בלתי ניתנים לגישור; וכשמגיעים לכל שיחה עם מגננות ותוקפנות, ולא כשותפים שרוצים לפתור דברים ביחד.

ייעוץ זוגי וגישות האימון הזוגי אינן זהות אלא משלימות. ייעוץ לרוב מטפל בתסבוכות מורכבות, בעבר ובטראומות. אימון זוגי, לעומת זאת, הוא תהליך שמכוון קדימה, שמחפש את החוזקות הקיימות בזוג ובונה עליהן. הוא שואל "מה כן עובד לנו ואיך מרחיבים את זה", ולא רק "מה שבור ואיך מתקנים." שתי הגישות יכולות להועיל, והבחירה תלויה בצורך הספציפי.
ב"בשביל ההורות" בחרנו לשלב בין הגישות ולכן הקורס שאנחנו מציעים לנשות ואנשי מקצוע הוא קורס ייעוץ זוגי בגישה אימונית. 

ייעוץ זוגי במציאות הישראלית

הזוגיות הישראלית מתמודדת עם שכבה נוספת שלא מופיעה בשום ספר לימוד. מעבר לאתגרים של כל זוג בכל מקום בעולם, עומס, גידול ילדים, עבודה, ומציאת זמן זה לזו, נוספה לכאן מציאות בטחונית שפגעה ישירות בחיי הבית.

כשבן הזוג יוצא למילואים לחודשים ארוכים, שני בני הזוג עוברים תהליך שלרוב לא מדברים עליו בפתיחות.
מי שנשאר בבית נושא לבד את ניהול המשפחה, הפחד, והלחץ השקט של הציפייה. מי שיוצא נמצא בין שתי מציאויות, מבלי להצליח להיות לגמרי בשום אחת מהן. כשהוא חוזר, שניהם חושבים שהם אמורים פשוט "לחזור לשגרה", אבל השגרה השתנתה ושניהם השתנו איתה.

גם ללא מילואים, המציאות של השנים האחרונות השאירה עקבות. חרדה ברקע שהפכה לקבועה, חוסר ודאות, דיונים פוליטיים סביב שולחן האוכל שהפכו לפצעים, ותחושה כללית של עייפות שלא ממש עוברת גם לאחר שינה. כל אחד מבני הזוג נושא את המטענים האלה, ולא תמיד יש כוח גם לשאת את האחר.

בתוך כל זה, הצורך בתקשורת טובה לא נעלם. להפך. ככל שהמציאות החיצונית כבדה יותר,, כך יותר חשוב שהמרחב הזוגי יהיה מקום שאפשר לנשום בו, לא עוד זירה של עומס ומחויבויות. הזוגיות יכולה להיות מקור חוסן אמיתי בתקופה כזאת, אבל היא לא תהיה כזאת מעצמה. היא צריכה תשומת לב, ולעיתים גם יד מכוונת מבחוץ. המציאות הזו הופכת את הצורך ביועצות זוגיות מקצועיות לצורך אקוטי ואפילו קיומי. 

מתוך ההיכרות עם התיקון והריפוי שתהליך הייעוץ יכול להעניק לזוגות, פיתחנו את הקורס שלנו – קורס מקיף ועמוק שחלק מתכניו נבחרו על ידי המכללה למנהל, לתוכנית הלימודים לתואר שני.

מה לומדים בקורס ייעוץ זוגי של בשביל ההורות על תקשורת?

קורס ייעוץ זוגי בגישה אימונית של "בשביל ההורות" מכשיר אנשי מקצוע ללוות זוגות מתוך גישה מעמיקה ורב-ממדית. התקשורת הזוגית היא אחת מליבות הקורס, אבל לא מתוך גישה של "כלים לבעיות", אלא מתוך הבנה שתקשורת היא ביטוי של העצמיות של שני האנשים שהם זוג, מאיפה הם מגיעים, ומה הם צריכים.

הקורס מביא את הידע המחקרי העדכני על דפוסי תקשורת זוגית, לצד הבנה של ההבדלים הטבעיים בסגנונות תקשורת בין אנשים שונים. לא כדי לנרמל ריחוק, אלא כדי לייצר הבנה אמיתית שממנה אפשר לבנות גשרים.

לצד התיאוריה, הגישה של "בשביל ההורות" מדגישה את ראיית החוזקות. המאמנות הזוגיות שיוצאות מהקורס לא מחפשות מה שבור בזוג, הן מחפשות מה חי בו. מה עוד נמצא שם, מתחת לשכבות של עייפות, ריבים חוזרים, ואכזבות צבורות. מהו הניצוץ שהיה שם בהתחלה ואיך אפשר לחזור אליו.

הקורס גם מלמד כיצד להבנות שיחה זוגית שמאפשרת לכל אחד מבני הזוג לשמוע ולהישמע, להביע את הצרכים שלו בלי להאשים, ולזהות את הרגעים שבהם השיחה מסתלקת מהתוכן הממשי לריב ישן שמחפש מוצא.

5 טיפים לשיפור התקשורת כבר עכשיו

• לפני שתגיבו, שאלו שאלה. כשמשהו שבן הזוג אמר מעורר בכם תגובה חזקה, עצרו לרגע ושאלו: "מה התכוונת?" או "אני רוצה להבין, תספר לי יותר." זה מאט את הסחף ומאפשר לשמוע מה באמת נאמר, ולא רק את הפרשנות הראשונה שעלתה.
• דברו על עצמכם, לא על האחר. נסו לעבור מ"אתה תמיד…" ל"אני מרגיש/ה… ואני צריך/ה…". בתחילה זה ירגיש מלאכותי. אחרי כמה שבועות תבחינו שהשיחות מקבלות כיוון אחר.
• בחרו את הזמן הנכון. לא כל שיחה חייבת להתרחש בדיוק ברגע שהצורך עלה. "אני רוצה לדבר איתך על משהו שחשוב לי, מתי נוח לך?" הוא משפט שיכול לשנות לגמרי את האיכות של השיחה שתגיע.
• שימו לב מתי אתם מגיבים לסיפור שלכם. כשאתם מרגישים שאתם כועסים מאוד על משהו קטן לכאורה, זה לרוב סימן שהסיפור שאמרתם לעצמכם על המצב גדול יותר ממה שנאמר בפועל. שאלו את עצמכם: "האם אני יודע/ת בוודאות שזאת הכוונה?"
• חפשו מה כן עובד. ביניכם יש גם רגעי חיבור, שיחות שזרמו בטבעיות, רגעים שבהם הרגשתם קרובים. שימו לב למה אפשר שם מה שלא תמיד אפשרי. לרוב שם נמצאת התשובה.

לסיכום: הזוגיות כמקום לצמיחה

תקשורת טובה בזוגיות היא לא פסגה שכובשים ונשארים בה. היא משהו שמטפחים, שחוזרים אליו לאורך מציאות טבעית של גלי קרבה וריחוק, ושמשתפרים בו לאורך הדרך המשותפת.

ב"בשביל ההורות" מאמינים שזוגיות מעצימה היא הבסיס לכל התא המשפחתי. הורים שמרגישים שותפים ומחוברים מגדלים ילדים ברוגע גדול יותר, ומה שקורה בין ההורים לבין עצמם הוא אחד הדברים המשפיעים ביותר על כל בני הבית. אם הנושא הזה נוגע בכם, ואם הייתם רוצים ללמוד על זוגיות ולעזור לזוגות אחרים לשפר את התקשורת ביניהם, קורס ייעוץ זוגי בגישה אימונית של "בשביל ההורות" הוא מקום שבו הלמידה המקצועית והמסע האישי הולכים יד ביד.