זוגיות טובה ואווירה רגועה: מה ילדים קולטים מהקשר בין ההורים?

זוגיות טובה יוצרת בית רגוע יותר כי הילדים חיים בתוך האקלים הרגשי שההורים יוצרים ביניהם. כשהקשר הזוגי יציב, יש יותר סבלנות, עקביות ושיתוף פעולה בהורות. בהמשך נראה איך זה עובד, מה ילדים קולטים גם בלי מילים, ואיך תקשורת זוגית יומיומית ודוגמה אישית משנות את הבית.

איך הזוגיות של ההורים משפיעה על האווירה בבית?

המשפחה בנויה בשכבות. כל אחד מבני הזוג מגיע עם היסטוריה משלו, עם דפוסים שספג בבית שגדל בו ועם צרכים שהוא מכיר ואחרים שעוד לא גילה. מהשניים האלה נבנה זוג, ומהזוג נבנית ההורות. הילדים נולדים לתוך מערכת שכבר קיימת, עם אקלים רגשי משלה, עם דפוסי תקשורת ועם מקומות של קרבה ומקומות של ריחוק.

מחקרים ארוכי טווח על זוגות ומשפחות מצביעים על כך שאיכות הקשר בין ההורים היא אחד הגורמים החזקים ביותר שמנבאים את הרווחה הרגשית של הילדים, לעיתים חזק יותר מסגנון ההורות עצמו. זה מסביר מצב שהורים רבים מכירים: הם משקיעים, לומדים כלים וקוראים ספרים על הורות, ועדיין מרגישים שמשהו בבית לא זורם. שהילדים עצבניים בלי סיבה ברורה, ושסוף היום נראה כמו הישרדות.

הנתונים בישראל מראים עד כמה הזוגיות נמצאת היום תחת לחץ. שיעור הנישואין ירד בפחות מ-50 שנה מכ-9.3 לכ-5.4 לכל 1,000 נפש, וכ-28% מהנישואין מסתיימים בגירושין. כמעט מחצית מהגירושין מתרחשים בעשר השנים הראשונות לנישואין, בדיוק השנים שבהן הזוג בונה בית ומגדל ילדים קטנים, ושבהן העייפות והעומס מחליפים את ההתרגשות של ההתחלה.

איך ביטחון זוגי יוצר ביטחון רגשי אצל ילדים?

תחושת הביטחון של ילד לא נבנית רק מהקשר שלו עם אמא ועם אבא בנפרד. היא נבנית גם, ולפעמים בעיקר, ממה שהוא רואה ביניהם. כשההורים מתנהלים בכבוד, מסוגלים לא להסכים ולהישאר בקשר ומתאחדים אחרי מחלוקת, הילד לומד שהקרקע מתחת לרגליו יציבה. אפשר לכעוס במשפחה הזאת, ואפשר גם לחזור.

האם ילדים מרגישים מתח בין ההורים גם כשמסתירים אותו?

כן. ילדים לא צריכים שיסבירו להם מה קורה בין ההורים. הם קולטים את השתיקה ליד שולחן ארוחת הערב, את הקרירות בבוקר, וגם את הצחוק ואת ההקלה כשיש חיבור אמיתי. המערכת העצבית שלהם מכוילת לאקלים הרגשי בבית, הרבה לפני שיש להם מילים לתאר אותו.

כשיש מתח זוגי מתמשך, הגוף של הילד עובר לדריכות. ילדים מגיבים לכך בדרכים שונות:

• בהתנהגות: התפרצויות, התנגדות, קושי להירגע.
• בהסתגרות: פחות שיתוף, יותר זמן לבד בחדר.
• בשקט מוגזם: ילד שהופך לרגיש מאוד ו"לא עושה בעיות".
• בלקיחת צד: ילד שנמשך להורה אחד כדי לאזן, או מרגיש שעליו להגן עליו.
• בתסמינים גופניים: כאבי בטן, קשיי הירדמות, התעוררויות בלילה.

התגובות האלה אינן סימן שמשהו לא בסדר בילד. הוא מגיב למה שקורה סביבו באמת.

חשוב להבחין בין מתח כרוני לבין ויכוחים רגילים. עצם העובדה שההורים לא מסכימים אינה פוגעת בילדים. מה שפוגע הוא מחלוקות שחוזרות ללא פתרון, שכוללות עלבונות או שתיקות ממושכות, ושבהן הם נגררים לתפקיד של שליחים או של שופטים. לעומת זאת, ילד שרואה את הוריו מתווכחים ואחר כך מגיעים להסכמה, לומד שיעור חשוב על פתרון קונפליקטים.

מה התפקיד של התקשורת הזוגית היומיומית?

ברוב הזוגות הקשיים נובעים פחות מחוסר אהבה ויותר מתקשורת שנשחקה, מדברים שלא נאמרו וממשפטים שנאמרו בצורה שסגרה דלתות. התקשורת הזוגית היומיומית, זו שקורה בין הקפצה לחוג לבין סידור הכביסה, היא המקום שבו האקלים הרגשי של הבית נקבע.

רוב בני הזוג לא מתכוונים להאשים. הם עייפים, פגועים או כועסים, והמשפטים יוצאים כך: "אתה אף פעם לא בבית", "את תמיד עושה מזה עניין". כל משפט כזה מכיל כאב אמיתי, אבל ה"תמיד" וה"אף פעם" מופנים ישר אל הצד השני. מי שמרגיש מותקף מתגונן, תוקף בחזרה או נסגר, וכך שני אנשים שרוצים את אותו דבר, חיבור, מתרחקים עוד יותר.

איך מדברים עם בן או בת הזוג בשפת צרכים במקום בשפת האשמה?

מתחת לכל האשמה מסתתר צורך שלא קיבל מענה. הצורך עצמו לגיטימי לגמרי. הבעיה היא שהוא מגיע עטוף בביקורת, ובצורה הזאת קשה מאוד לקבל אותו.

המעבר לשפת צרכים מתחיל בעצירה ובשאלה "מה אני באמת צריכה עכשיו?", וממשיך בדיבור בגוף ראשון: "הרגשתי לבד הערב, אני צריכה שנשב יחד כמה דקות אחרי שהילדים נרדמים". זה דורש פגיעות, ורוב האנשים לא ראו את זה בבית שבו גדלו. אבל זו שפה שאפשר ללמוד, והשפעתה חורגת מהזוגיות, כי הילדים שומעים אותה.

מה זו דוגמה אישית בזוגיות ומה ילדים לומדים ממנה?

הבית הוא המקום הראשון שבו ילדים לומדים איך נראה קשר בין שני אנשים קרובים. הלמידה הזאת קורה דרך צפייה יומיומית, ומה שהם רואים נספג עמוק יותר מכל הסבר.

• ילד שגדל בבית שבו התקשורת מכבדת לומד שאפשר להגיד מה מרגישים בלי לפגוע. 
• ילד שרואה הורים פותרים מחלוקת לומד שסכסוך אינו סוף העולם. 
• ילד שרואה הורים צוחקים יחד, מחבקים ומתעניינים זה בזה, לומד שאהבה ממשיכה גם אחרי שנים. 
• ילד שגדל בתוך קרירות או מתח מתמשך לומד גם הוא: שכך נראים זוגות, ושזה מה שאפשר לצפות. 

את הלמידה הזאת הוא לוקח איתו לחברויות, לעבודה ולזוגיות שלו בעתיד.

ההשפעה הזאת אינה גזירת גורל. אנשים משתנים ולומדים. אבל רבים מגלים אותה רק שנים אחר כך, כשהם עצמם בתוך זוגיות או הורות ושואלים "מאיפה זה בא לי?".

איך הזוגיות משפיעה על ההורות המשותפת?

הורות משותפת מתחילה בזוגיות, ביכולת של שני אנשים לדבר, להסכים, לא להסכים, לחלוק את הנטל ולכבד גם כשהם רואים דברים אחרת. כשיש שיתוף פעולה זוגי, ההורות נראית אחרת:

• יש גב: כשהורה אחד עייף, השני מחזיק.
• יש עקביות: הילדים מרגישים שהגבולות ברורים, כי שני ההורים עומדים מאחוריהם.
• יש החלטות משותפות, גם קשות, ששני ההורים יכולים לעמוד בהן.
• יש פחות מאבקי כוח עם הילדים, כי אין פרצה בין ההורים שאפשר לנצל.

כשיש מתח זוגי, הוא מוצא את דרכו אל ההורות. לפעמים דרך חוסר עקביות, כשכל הורה אומר משהו אחר ואף אחד לא יודע מה הגבול האמיתי. לפעמים דרך ילד שנכנס לברית עם הורה אחד מול השני, בלי שמישהו תכנן זאת. ולפעמים פשוט דרך עייפות: שני הורים שעסוקים כל כך בניהול מה שביניהם, שנשארת להם פחות אנרגיה להורות שרצו לתת.

משום כך, הורים שמגיעים עם שאלה על הילד מגלים לא פעם שחלק מהתשובה נמצא בזוגיות. שאלה כמו "למה הילד לא מקשיב?" מסתירה לפעמים שאלה נוספת: "למה אנחנו לא מצליחים לעמוד יחד כהורים?".

איך מתווכחים מול הילדים בלי לפגוע בהם?

אין זוג שלא מתווכח, ולא סביר שכל ויכוח יתקיים מאחורי דלת סגורה. השאלה החשובה היא איך הוויכוח נראה, ומה הילדים רואים אחריו. ויכוח שמתנהל בכבוד יכול אפילו ללמד אותם משהו חשוב על פתרון בעיות.
כמה עקרונות שמאפשרים לחלוק מול הילדים בלי לפגוע בביטחון שלהם:

• בלי עלבונות והשפלות, גם כשהכעס גדול.
• בלי לגייס את הילדים: לא לשאול אותם מי צודק, ולא לדבר איתם על ההורה השני.
• לדחות נושאים טעונים לשיחה פרטית: כסף, משפחה מורחבת, מערכת היחסים עצמה.
• להראות את הפיוס: אם הילדים ראו את הוויכוח, כדאי שיראו גם את ההשלמה.
• להסביר בקצרה ובהתאם לגיל: "אבא ואני לא הסכמנו, דיברנו ומצאנו פתרון".
• להרגיע את הילד שהוויכוח אינו קשור אליו, ילדים צעירים נוטים לחשוב שהם הסיבה.
• ילד שרואה את הוריו מתווכחים, נרגעים ומוצאים פתרון, לומד שמחלוקת היא חלק טבעי מקשר קרוב, ושאפשר לעבור אותה בלי לאבד את הקשר. זה אחד השיעורים החשובים ביותר שאפשר להעביר לו לקראת הקשרים שלו בעתיד.

איך שומרים על הזוגיות כשיש ילדים קטנים בבית?

השנים עם ילדים קטנים הן לרוב השנים שבהן לזוגיות נשאר הכי פחות זמן. לילות קצרים, עומס בעבודה ובבית, ותחושה שכל הכוחות הולכים לילדים. זוגות רבים מגלים שהם מתפקדים היטב כצוות לוגיסטי, אבל כמעט לא נפגשים כבני זוג.

שמירה על הזוגיות בתקופה הזאת לא דורשת חופשות ארוכות או ערבים מושקעים. היא נבנית בעיקר מרגעים קטנים וקבועים: עשר דקות של שיחה בסוף היום שאינה על הילדים, הודעה באמצע היום, מגע קל במעבר במטבח, תודה על דבר קטן שהצד השני עשה. בני זוג שונים גם מרגישים אהובים בדרכים שונות. יש מי שזקוק למילים, יש מי שזקוק לזמן משותף, ויש מי שמרגיש אהוב כשהצד השני לוקח ממנו משימה. היכרות עם הדרך של בן או בת הזוג חוסכת תסכול רב.

כדאי גם לזכור שהזמן הזוגי אינו מותרות על חשבון הילדים. כשההורים מקדישים זמן לקשר ביניהם, הילדים מרוויחים בית רגוע יותר ודוגמה חיה לזוגיות שנשמרת לאורך שנים. ערב אחד בחודש בלי הילדים, או שעה קבועה בשבת בבוקר, יכולים להיות השקעה ישירה ברווחה של כל המשפחה.

האם ילדים צריכים לדעת שיש קשיים בזוגיות של ההורים?

הורים רבים מנסים להגן על הילדים ומסתירים מהם כל סימן לקושי. הכוונה טובה, אבל כפי שראינו, ילדים קולטים את המתח גם בלי מילים. כשמה שהם מרגישים לא מקבל הסבר, הם ממלאים את החסר בעצמם, ולעיתים קרובות בדמיון מפחיד יותר מהמציאות, או מתוך תחושה שהם אשמים.

מצד שני, ילדים אינם צריכים לשמוע פרטים על הקשיים הזוגיים, ובוודאי לא לשמש כתף תומכת להורה. האיזון נמצא בהסבר קצר, כנה ומותאם לגיל, שמכיר במה שהילד מרגיש ומבהיר שהאחריות אצל המבוגרים: "שמת לב שאבא ואני פחות מדברים בזמן האחרון. יש לנו דברים שאנחנו צריכים לפתור בינינו, ואנחנו מטפלים בזה. זה לא קשור אליך, ושנינו אוהבים אותך מאוד".

משפט כזה מאשר לילד שהתחושה שלו נכונה, מוריד ממנו את האחריות ומשדר שיש מבוגרים שמחזיקים את המצב. ילד שיודע שההורים מטפלים בקושי, גם כשהוא עדיין קיים, מרגיש בטוח יותר מילד שמרגיש שמשהו לא בסדר ואף אחד לא מדבר על זה.

מתי ייעוץ זוגי יכול לעזור ליצור בית רגוע יותר?

כשהמתח בין ההורים מרכזי, עבודה על כלים הוריים בלבד היא כמו צביעת קירות בבית שהיסודות שלו סדוקים. ייעוץ זוגי עוזר לבני הזוג לזהות את הדפוסים שחוזרים ביניהם, לדבר מתוך צרכים ולבנות מחדש שותפות, גם בהורות. מחקרים על טיפול זוגי מראים שכשני שלישים מהזוגות מדווחים על שיפור משמעותי, ושחלק ניכר מהם שומר על השיפור גם כעבור כמה שנים. ככל שפונים מוקדם יותר, לפני שהדפוסים מושרשים, הסיכוי לשינוי גבוה יותר. הדרכת הורים משלימה את התמונה כשצריך לתאם בין ההורים סביב גבולות ותקשורת עם הילדים. 

למי שרוצה ללוות זוגות ומשפחות מקצועית, "בשביל ההורות" מכשירה יועצות זוגיות בקורס ייעוץ זוגי בגישה אימונית, בליווי אקדמי של היחידה ללימודי חוץ של אוניברסיטת חיפה, לצד הכשרות בהדרכת הורים ובאימון ילדים ונוער, מתוך גישה שרואה בהורים, בילדים ובזוג מערכת אחת.