בעולם הדיגיטלי שבו אנחנו חיים, אנחנו חשופים כל הזמן לשטף ממכר של מידע וגירויים. הבהייה במסכים לא מאפיינת רק את הילדים שלנו, אלא גם אותנו עצמנו, שרק צריכים לגלול עוד קצת את הפיד בפייסבוק, להגיב, לקרוא תגובות, לבדוק את מבזקי החדשות, לקרוא את כל ההודעות בווטסאפ, ובקיצור – כמו שכולנו יודעים, אין לזה סוף ולכן קשה לשים לזה גבול.
בעולם כזה, של שטף מידע נגיש וזמין ושל מבחר גירויים המשככים כל תחושת שעמום וכאב, המודעות לרגשות נדחקת הצידה.
כדי שנהיה מודעים לרגשות שלנו אנחנו זקוקים לפנאי להרגיש אותם במלואם ולהזדמנות לשוחח עליהם – הזדמנות שמרוץ החיים ואוטוסטרדת המידע גוזלים מאתנו.
למה חשוב לדבר על רגשות?
דמיינו לעצמכם מעין צינור שכל הרגשות זורמים דרכו: אהבה ושמחה, התלהבות והפתעה, בטחון ושייכות, ולצדם עוברים גם הרגשות השליליים – כעס ותסכול, אכזבה וקנאה, עצב וחוסר אונים.
הרגשות זורמים דרך הצינור כתגובה על המציאות המקיפה אותנו והמודעות להם היא חלק מאוד חשוב מההכרות שלנו עם עצמנו וגם אפשרות למתן כבוד לכל רגש ורגש.
קל מאוד לתת לגיטימציה לאהבה. קצת פחות קל להודות בפני עצמנו ובפני אחרים שאנחנו מרגישים קנאה וכעס, אך כשאנחנו לא מכירים ברגשות השליליים, הם מאטים את זרימת הרגשות בצינור עד כדי "סתימה", וכך ההתנהלות הרגשית שלנו הופכת להיות "תקועה", ורגשות שלא באים לידי ביטוי פורצים, בסופו של דבר, החוצה בדרך לא מותאמת ומשבשים את התנהלותנו.
איך נותנים מרחב מספיק לשלל הרגשות?
הדרך הטובה ביותר לתת מקום לכל רגש ורגש היא לשוחח עליהם – לדבר על כל הרגשות – גם על אלה שלא נעים לנו להרגיש אותם, לבטא אותם או להקשיב למישהו אחר מדבר עליהם.
להורים רבים יש קושי לשוחח עם ילדים על רגשות שליליים. הם מזדהים יתר על המידה או מבקרים את הרגש השלילי, פוטרים את התחושה ב"לא קרה שום דבר", או מציעים דרכים לפתור את הקושי.
ה"פתרון" הטוב ביותר הוא פשוט להקשיב, להכיל ולתת מקום לרגש:
לאפשר לילד להתאבל על צעצוע שאבד, לקנא באחיו התינוק או להרגיש מתוסכל כשלא הצליח לבנות את דגם הלגו.
כל הרגשות האלה הם רגשות לגיטימיים וכשאנו מודעים לקיומם ומקבלים אותם – זרם הרגשות בצינור ממשיך להתנהל בדרך טבעית ובריאה.
באיזו הזדמנות מדברים על רגשות?
ההורים העסוקים והילדים הפעילים לא תמיד מוצאים זמן לשיחה מלב אל לב.
הורים וילדים שאינם רגילים לשיח יומיומי ושוטף על רגשות, עלולים לחוש שהחוויה קצת מלאכותית ומביכה.
לכן ניתן להשתמש באמצעי תיווך כמו משחקי קופסה כדי להעלות רגשות ולשוחח עליהם.
משחקים שמתאימים ליצירת שיח פתוח על רגשות הם משחקים שעוסקים בעולם הרגש.
דוגמה טובה היא משחק הקופסה "יד על הלב" של "אורדע".
זהו משחק לוח, עם מסלול בצורת כף יד. השחקנים מתקדמים במסלול בעזרת קוביה ואוספים קלפי רגשות בדרך.
כשעוצרים על לב, יש לענות על שאלות על רגשות מחפיסת קלפי תואמת. למשל: "איך הרגשת ביום הראשון בגן?"
כששיחקנו אנחנו, במשחק הזה, התגלה לי פתאום שבני, יונתן, כועס עלי, בגלל ויכוח שהיה לנו לפני ששיחקנו – המשחק נתן לו הזדמנות לבטא את הכעס.
זהו כוחם של משחקי רגשות. הם מאפשרים לבטא רגשות שליליים, שלעיתים מפחידים את הילד עצמו, בסביבה בטוחה ומוגנת – סביבת המשחק – ולעתים גם נותנים שם לתחושה עמומה שמקננת בפנים, ומוציאים אותה לאור.
