איך לייצר מוטיבציה אצל ילדים?

יצירת מוטיבציה היא אחת התעלומות הנחקרות ביותר בעידן החדש.
כיצד גורמים לילדים ואנשים לרצות לבצע משימות, להתחייב, להיות מעורבים ולהתמיד,
כשידוע לכולנו שלפעמים המוטיבציה קיימת, ולפעמים… קצת פחות.
ישנם ימים בהם אנחנו קמים חדורי מרץ ורצון לעשות ולהספיק,
וישנם ימים אחרים שבהם אנחנו פשוט רוצים להישאר מתחת לפוך ולהתעלם מכל העולם,
ואם אנחנו בכל זאת קמים ועושים, המוטיבציה עדיין לא מתעוררת.
ומה עם הילדים?
איך מחזקים להם את תחושת המוטיבציה?
האם להשתמש בשיטת "המקל והגזר" המסורתית,
או שאולי הגיע הזמן לרענן את הגישה?

גישות ליצירת מוטיבציה אצל ילדים

שיטת "המקל והגזר", הבטחת עונשים ומתנות בהתאמה, היא שיטה שנוחלת הצלחה.
אבל היא מעוררת מוטיבציה סוג ב' – מוטיבציה תלוית תגמולים.
המטרה שלנו כהורים וכאנשי חינוך היא לעורר מוטיבציה פנימית – רצון אמיתי לעשייה, שאינו תלוי בגורמים חיצוניים וכך, לחזק את העצמאות, הנחישות וההתמדה.

אתם וודאי שואלים את עצמכם איך אפשר לעורר בילד מוטיבציה פנימית לפנות את הצלחת שלו ולשטוף אותה, לפתור חמישים תרגילים במתמטיקה, לאסוף את הצעצועים, להתקלח בחורף,
לטעום מאכל חדש, להצביע ולהשתתף בכיתה ועוד מטלות שמעוררות שיעמום, דחייה או חשש.

התשובה היא שהמוטיבציה קיימת תמיד. הרי כל מעשה שהילד שלנו עושה נובע ממוטיבציה מסוימת, אנחנו רק צריכים לעזור לה להתגלות גם במקרים שקשה יותר לגייס אותה.
איך עושים את זה?

הוקרת תודה

אחת הדרכים הטובות ביותר היא הוקרת תודה.
הוקרת תודה לילדים גורמת להם להרגיש שרואים אותם ושמעריכים את מעשיהם,
וכך מעודדת אותם לעשות עוד ועוד.
נשמע פשוט אבל דורש מהפך מחשבתי.

הנטייה הטבעית שלנו כבני אדם היא להתייחס לחיים המתנהלים כסדרם כאל מובן מאליו
ואל כל קושי, התנגדות או סטייה מהזרם כאל הפרעה לא רצויה.
כדי לעודד מוטיבציה עלינו לתרגל ראיה הפוכה:
ללמוד לראות את המובן מאליו ולהוקיר אותו –
לראות לא רק את חצי הכוס המלאה, אלא אפילו טיפת מים קטנה בכוס ריקה לחלוטין.

כשהבן שלי אמר לי שהוא לא רוצה לאסוף את הלגו ולהחזיר למקום.
במקום לומר לו: "אתה לא פותח משחק חדש עד שאתה לא אוסף את הלגו"
אמרתי לו: "שיחקת כל כך יפה, אולי תעזור לי לאסוף חלק אחד".
הוא התכופף הרים את החלק והניח בקופסה ואני פצחתי בתרועות עידוד
אמרתי לו עד כמה זה הקל עלי שהוא אסף חלק אחד מהלגו.
ואז הוא שאל אם אני רוצה שהוא יעזור לי וירים עוד חלק.
עניתי לו שאשמח מאוד וכך הוא גם יוכל לשחק מהר יותר במשחק אחר.
מהר מאוד נאספו כל חלקי הלגו.

לפי גישת הפסיכולוגיה החיובית – מה שמתמקדים בו גדל
ולכן, אם אנחנו רוצים להגדיל את המוטיבציה עלינו להתמקד גם בניצוץ הקטן ביותר שלה,
להתייחס רק אליו וכך ללבות את האש.
וזה אומר ש…
אם בגד אחד מערימת הבגדים המבולגנת בחדרה של הבת המתבגרת שלנו יגיע לסל הכביסה – דיינו.
אם הבן שלנו פתח את מחברת החשבון ודאג להביא כלי כתיבה עלינו לשבח אותו גם אם מאמציו בתחום המתימטיקה נעצרו בדיוק שם.
אם היא ישבה בשקט והקשיבה 5 דקות מתוך 45 דקות בשיעור האנגלית – נברור את הרגע הזה בפינצטה ונספר לה ששמנו לב להצלחה שלה.

חיבור לערך

כדי לעגן את המוטיבציה הפנימית, חשוב גם לחבר אותה לערך.
הבן הבכור שלי שוטף כלים כבר מגיל 3. בכל פעם שהוא שוטף צלחת לאחר האוכל אני משבחת אותו. אני לא מסתפקת ב"כל הכבוד", אלא מודה לו ואומרת לו עד כמה הוא יסודי, זהיר ואחראי.
כך אני יוצרת חיבור בין העשייה לבין התכונות החיוביות שלו.
במקביל, אני מפרטת את הערך שקיבלתי מהמעשה שלו –
כשהוא שטף כלים זה אפשר לי להקדיש זמן להכנת ארוחת צהריים, לנוח או לטפל באחיו.
כך אני מראה לו שלעשייה שלו יש השפעה חיובית על הסביבה.

כשילד מרגיש שרואים אותו, שהוא מלא בתכונות חיוביות ושלמעשיו יש משמעות והשפעה
הוא רוצה להמשיך ולעשות.
כך עוזרים למוטיבציה לגדול ומרחיבים את שיתוף הפעולה.